בהיותה בת 17-16 , כשעדיין תלמידת בית ספר פרצה מלחמת העולם השנייה. הנאצים פלשו וכבשו מדינות שונות באירופה, ביניהן פולין.
משפחתה של שרה ושל זאב [חבר של שרה] תכננו לברוח לרוסיה, לאחר ששרה וזאב יתחתנו.
לאחר החתונה שרה ובעלה זאב לבשו שכבות בגדים רבות על עצמם וברחו לרוסיה.
אלו היו הימים האחרונים שהיה אפשר עוד לברוח.
למשפחותיהם שנשארו מאחור זה היה מאוחר מדי, הן נתפסו על ידי הנאצים.
חלקם נשלחו למחנה הריכוז אושוויץ ונרצחו שם, וחלקם נרצחו בגיטו לוד'ג.
בשנות המלחמה זאב ושרה חיו בקשיים מרובים בסיביר רוסיה, ששם בחורף הטמפרטורות מגיעות למינוס 40 מעלות מתחת לאפס.
כל פעם הם עברו ממקום למקום ועבדו קשה מבוקר עד ערב ביערות. הרבה פעמים התקיימו מקליפות תפוחי אדמה בלבד. אבל הכי קשה להם היה הניתוק מהמשפחותיהם, הם היו מאוד צעירים [17-18].
ב- 1945 נולדה סבתי, המלחמה הסתיימה, ושלושתם חזרו לפולין.
העיר לוד'ג הייתה עיי חורבות, והכי הכאיב לשרה וזאב זה היה לגלות שאף אחד לא שרד את המלחמה.
 |
| שרה ואמה |
ממכרים שפגשה סבתא שרה התברר לה שאחיה שמעון נשלח לאושוויץ אחרי שהוריהם נרצחו בגיטו, ולכן היא חשבה שגורלו היה
כגורל ההורים.
 |
| שרה וחברתה יום לפני פלישת הנאצים ללודג' |
ב -1956 כשממשלת פולין הרשתה ליהודים לעזוב, עלו סבתא שרה זאב והלנה [סבתי, ביתם של שרה וזאב] בספינה יוונית לישראל.
כשהגיעו לארץ הם נשלחו למעברה בקריית-גת, לעבודה קשה מבוקר ועד ערב במפעל טקסטיל. לאחר שנים שחיו בעוני רב במעברה, הם עברו לגור עם עוד משפחה בדירת 2 חדרים באיזור גבעתיים [של היום], שאז היה איזור שומם.
בדירה זו גרה עד עצם היום הזה שרה.
גם לאחר המלחמה כשחזרו לפולין, ולאחר מכן בארץ, שרה חיפשה אחר אחיה שמעון.
מכיוון שלא מצאה לשמעון כל זכר גם בפולין וגם אחר-כך בארץ, התייאשה בשלב מסויים מלחפש.
ב- 1957 הם פגשו מכר מלוד'ג שגם שרד את המלחמה ועלה לארץ. בפגישתם שאל אותם המכר "מה שלום שמעון?",
 |
| שרה ומשפחתה בסירה |
בהתחלה לא ענו לו כי חשבו שהוא מבולבל אך התעקש והמשיך לשאול עד שלבסוף אמרו לו ששמעון מת באושוויץ.
הוא ענה להם "מה פתאום!?", וסיפר ששמעון הצליח לשרוד והוא חי בארצות-הברית!.
שרה לא העזה לקוות אבל בכל-זאת, שוב פרסמה מודעות חיפוש בעיתון.
במקביל, לילה אחד, בחצות הליל צילצל טלפון בבית מסויים בעיר סן אנטוניו, מדינת טקסס בארצות הברית.
מי שענה לטלפון היה שמעון [אחיה של שרה], בצד השני היה חבר טוב שלו שגר בניו-יורק.
חברו שאל אותו בהתרגשות "האם שם משפחתך, לפני ששינית אותו לדג'לנוס היה דג'אושינסקי?", "כן" ענה שמעון "מה קרה?", והייתה לך אחות בשם שרה?" המשיך החבר לשאול "כן" ענה שמעון בהתרגשות.
"היא חיה בישראל והיא מחפשת אותך!" ענה חברו שניתקל במודעת העיתון.
וכך ב- 1958 נפגשו שוב סבתא שרה ושמעון אחיה, לאחר שלא התראו קרוב ל- 20 שנים!.
כשראתה אותו בפעם האחרונה לפני שברחה הוא בקושי הגיע עד לכתף שלה, ועתה היה גבוה ממנה בהרבה, נשוי ואב ל-4 ילדים.
האושר שלהם לא נמשך הרבה זמן, מכיוון שלאחר שנתיים מפגישתם חלה ומת שמעון.
עד היום אנו בקשרים מאוד מאוד טובים עם משפחתו שממשיכה לחיות בארה"ב והם באים לבקר אותנו מידי פעם, כי שרה היא
הזיכרון היחיד שנישאר מאביהם.
בשנת 1969 נולדה להלנה ובעלה תינוקת ושמה יפעת ולה אחות בשם רונית שגדולה ממנה בשנה.
לאחר 9 שנים נולד להלנה תינוק ושמו אבי. בשנת 1995 יפעת התחתנה עם גבר ושמו מיקי. בשנת 1995 נולדה ליפעת ומיקי בת בשם בר שזו אני. בשנת 2004 נולדה אחותי ושמה מאי. בשנת 2008 נולדו לרונית [אחותה של יפעת, דודתי] תאומים לא זהים ושמם איתי ונועם.
היום 2012 שרה בת 81 ולה בת, 3 נכדים ונכדות, ו-4 נינים ונינות,
וכולנו אוהבים אותה מאוד.
